פסק-דין בתיק עפ"ג 4013-01-11

1.      ערעור כנגד גזר דינו של בית משפט השלום בבאר שבע, לפיו הורשע המערער על יסוד הודאתו, בעבירות לפי חוק מס ערך מוסף התשל"ו -1975 - עבירה של ניהול פנקסי חשבונות בסטייה מהותית, 12 עבירות של ניכוי מס תשומות ללא מסמך בכוונה להתחמק מתשלום מס, ו- 6 עבירות של מסירת דיווח הכולל ידיעה כוזבת על מנת להשתמט מתשלום מס. סכום התשומות שלא שולם עומד על סך 189,368 ש"ח בערך נומינלי (2003-2004).

2.      בית המשפט קמא גזר על המערער 9 חדשי מאסר לריצוי בפועל, 9 חדשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור על עבירה מהמנויות בסעיף 117 (ב) לחוק ו- 6 חדשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור על עבירה מהמנויות בסעיף 117 (א) לחוק. כן חויב בקנס כספי בסך 10,000 ש"ח או 3 חדשי מאסר תמורתו.

3.      הערעור מופנה כנגד חומרת העונש בלבד, ובאופן קונקרטי כנגד המאסר בפועל שהושת עליו בלבד, תוך שעותר הוא לקיצורו והמרתו בעבודות שירות.

4.      יצוין כי במסגרת הסדר טיעון מוקדם,  הסכימו הצדדים לעתור במשותף להשתת 7 חדשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס לשיקול דעתו של בית המשפט. ההסדר היה מותנה בתשלום יתרת קרן המס שלא שולמה, בפריסת תשלומים עליהם הסכימו הצדדים, שבסיומם ישמעו הטיעונים לעונש. הסדר זה הוצג לבית המשפט קמא בפתח הישיבה שנקבעה להוכחות, לאחר שחזר בו הנאשם באותו מועד מכפירתו. דא עקא, המערער חזר בו מהסדר הטיעון, ובמסגרת זו מצא בית המשפט קמא לגזור עליו את שגזר.

5.      תמצית טיעוניו של המערער הינה, כי העבירות נעברו בתחילת חייו העסקיים, גזר הדין ניתן בחלוף 7 שנים מביצוע העבירות, כשחלק מהדחיות נבע בשל הצורך להסיר את המחדלים, נפילתו קרבן למרמה בכך ששילם כספים לצד ג' להסרת המחדלים דבר שלא נעשה. כן לא הובאו בחשבון קבלת אחריותו של המערער והבעת חרטה מצידו, היותו נעדר עבר פלילי, היותו מפרנס את אחיו, עשרים במספר, מהם שני סטודנטים לרפואה ואת משפחתו ו- 3 ילדיו. אף הודאתו בהזדמנות הראשונה, מסירת שמות של מעורבים, ושיתוף פעולה מצידו לא הובאו די הצורך באיזון השיקולים, כמו גם העובדה שיתר המעורבים לא נשפטו.

6.      במסגרת השלמת הטיעונים בפנינו טען ב"כ המערער, כי המערער הסיר את מחדליו ועל כן מצא לנכון לחזור בו מהסכמתו להסדר הטיעון. עם זאת טוען הוא כי בכל מקרה, עתרה המאשימה לענישה התואמת למעשה להסדר המקורי, היינו 7 חדשי מאסר ועל כן לא היה מקום להשתת 9 חדשים, תקופה העולה על עתירת המאשימה. כן איבחן את פסקי הדין עליהם הסתמך בית המשפט קמא בפסק דינו, אשר לטענתו אינם תואמים לעובדות ענייננו.

7.      ב"כ המשיבה עתרה לדחיית הערעור. ראשית הזכירה כי במסגרת ההליך בבית המשפט קמא, הציג המערער בפני המשיבה שובר תשלום מזויף על סך של 290,000 ש"ח. חקירה העלתה כי המערער שילם לגורם כלשהו סך של 70,000 ש"ח כדי לקבל ממנו שובר חתום על סך 290,000 ש"ח. בעניין זה הגישה המשיבה תלונה הנחקרת במשטרת ישראל, ועל כן אין יסוד להצגת המערער כקורבן כביכול.

•  
• לגופו של עניין טענה, כי יש לראות דווקא בחומרה את העובדה שביצוע העבירות נעשה על ידי המערער בסמוך לפתיחת עסקו, תוך שהודה בקבלת חשבוניות פיקטיביות בתמורה ל - 5% מערכן. כן טענה כי המדובר בעבירות חמורות ביותר שחשיפתן קשה ומצריכה משאבים ומאמצים.
•  
• באשר להסדר הטיעון ציינה, כי על אף שהמערער לא עמד בפרק הזמן שנקבע, עמדה המשיבה מאחורי ההסדר ("הסגור") אליו הגיעו הצדדים, ואולם המערער הוא שבחר שלא לכבדו. בנסיבות אלה, משביקש הוא לקנות סיכוי להקלה בעונש המוסכם, קנה עימו גם סיכוי להחמרה, ואין לו להלין אלא על עצמו בלבד. מכל מקום, הענישה שנתבקשה על ידי המשיבה הייתה ענישת מינימום של 7 חדשים ועל כן, לא סטה בית המשפט קמא מהיקף הענישה שנתבקש. ב"כ המשיבה הפנתה אף היא לפסיקה התומכת בעמדתה.
•   

8.       עיון בתיק בית המשפט קמא מלמד על התנהלות מעוררת תמיהה מצד המערער, זאת בעיקר כשהציג בפני המשיבה קבלה על תשלום במזומן ביום 5.1.10 בבנק הדואר סניף הנשיאים באר שבע בסך של 294,000 ש"ח (פרוטוקול מיום  13.1.10 ומיום 10.2.10), אשר הסתבר שלא שולם והדבר הועבר לחקירה פלילית נפרדת. גם אי עמידתו במועדים שנקבעו לתשלומים, לרבות הדחיות שנדרשו לצורך כך, אינה עומדת לזכותו וודאי שאינה יכולה לשמש כטיעון של ממש בדבר חלוף הזמן. אף חזרתו באופן חד צדדי מהסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים, מונעת ממנו לטעון כנגד החלטת בית המשפט קמא לסטות מההסדר המקורי ולקבל את עתירת המאשימה ודוק: עתירת המאשימה הייתה למאסר בפועל שלא יפחת מ- 7 חדשים ועל כן נראה,  כי בית המשפט קמא לא חרג בפועל מעתירת המאשימה.